איך הופך חג דתי טיפוסי של מיעוט שמגרד את ה-2% מהאוכלוסייה לחג עממי חוצה גבולות ודתות ולאומים? זו השאלה העולה בימים אלה מההשתתפות הרחבה באירועי חגיגות חג המולד ביישובים עם פלחי אוכלוסייה נוצריים. איך "המולד" הפך ל-"קריסמס" מעבר לרצון לתת שם לועזי שמשרה אווירה אירופאית?

 בחיפה למשל השתתפו בשבת האחרונה כ- 250 אלף איש במה שנקרא "חג החגים", שאמור להביא ביחד את בני שלש הדתות אך הוא בעיקר אירוע שסממניו הם של חג המולד. באותו יום ובכניסה לנצרת מדרום הגיע הפקק עד לקיבוץ מזרע מספר, קילומטרים לפני המנהרה. העיר עצמה הפכה לחניון אחד ענק כשכולם תקועים בפקקים. אפילו לכפר יסיף הקטנה הגיעו אלפים רבים בני כל העדות מרחבי הגליל המערבי כדי לבלות ב-"קריסמס מרקט" שהוכן בבהילות אך במקצועיות ע"י ראש המועצה המקומית החדש ושכלל דוכני אוכל ושתייה ומופעים אמנותיים. יהודים, מוסלמים ודרוזים רבים השתתפו ביחד עם הנוצרים באירועים החגיגיים.

במובנו הדתי- חג המולד כשמו הינו יום הולדתו של ישוע הנוצרי. יום זה נקבע ל-25 לדצמבר, שבוע אחד בלבד לפני ראש השנה האזרחית או כפי שמוסיפים בצדק: "לפי ספירת הנוצרים". יצוין שהתאריך שנקבע להולדת ישוע נקבע בשרירותיות בעקבות חג פגאני היות והמועד המדויק אינו ידוע. אך החשוב יותר הוא שלפי האמונה הנוצרית מדובר בחג השני בחשיבותו כאשר הבכורה ,שאין עליה עוררין, היא לפסחא- שכוללת את שבוע הסבל של ישוע, הצליבה והתחייה מהמתים כגואל והמכפר על חטאי העולם.

מבחינה דתית, חג המולד הינו מועד ביאתו של בן האלוהים לעולם והמושג התיאולוגי  לכך הינו "ההאנשה" –אלוהים שהופך לבן אנוש. לפי האמונה הנוצרית , לאחר שהאלוהים  דיבר פעמים רבות דרך הנביאים אל האבות, הוא דיבר אלינו באחרית הימים ביד בנו (האיגרת אל העברים א':1-2). ישוע נכנס לעולם דרך הבתולה מרים וכך מילא את נבואת הנביא ישעיהו שש מאות שנים קודם לכן (ישעיהו ז: י"ד). זהו חג המולד.

מימים ימימה היו חגיגות הנוצרים בחג המולד בישראל צנועות כיאה לאוכלוסייה שהעושר ממנה והלאה. המשפחות הנוצריות היו מתאספות לארוחה חגיגית ולאחר מיסות יום החג נהגו המבוגרים לבקר את השרויים באבל. כן נהגו ההורים לערוך ביקורי בזק אצל הקרובים כדי לברכם לרגל החג  וללגום ליקר בטעמים שונים מכוסות קטנות. בכך כמעט התמצו החגיגות.

איך שינה חג דתי זה את פניו והפך לחג מושך קהל כזה?

הלוואי שהייתי יכול להצביע על קווי אופי של מתינות ואהבת אדם וסובלנות כסיבות לכך. הגורמים כמסתבר אחרים אך יתכן ויביאו להתחזקות קווי אופי אלה.

ראשית, סיפור החג והמאורעות שסובבים אותו מבחינת הנרטיב של האוונגליון הינו נעים וסימפטי. סצנות של תינוק שמוצא מחסה בקור, רועים פשוטים שמופתעים מהופעת מלאכים ששרים, מלך פרנואיד שמחפש נקמה אך נכשל באופן חרוץ, חכמי מזרח המגיעים כדי להגיש מתנותיהם היקרות...

 גם גורמים כלכליים וסוציולוגים תרמו לטרנספורמציה שעבר חג המולד. ההכנסה לנפש עלתה באופן תלול ביחד עם המסחור האמריקאי של החג שמקרין על מחוזותינו. תרבות השפע והפנאי והכמיהה לנורמליות תרמו לשינוי שחל ולכניסה ביתר שאת של הסממנים העממיים של החג . איני סבור שהסממנים הדתיים נדחו מפני העממיים. כבודה של המשמעות הדתית העמוקה של החג במקומה מונח, אך הרחבה זו של החגיגות החיצוניות תחת האצטלה של החג מבורכת גם היא.

 במסגרת הרחבה או שמא טרנספורמציה זו, סנטה קלאוס ( שהוא דמות של קדוש מהמאה הששית שעברה טרנספורמציה גם היא בידי קוקה קולה!) הפך לאישיות המרכזית. עץ האשוח המקושט הפך לסמל החג וההארה החגיגית שלו בישובים שונים בנוכחות מאות ואלפי אנשים הפכה לאירוע מרכזי שמח ביותר. לכל זה תרמה הפתיחות והסובלנות של רבים מהנוצרים שהביאה המוני יהודים ומוסלמים להצטרף לחגיגותיהם.

מתברר שההמונים מכל דת ולאום (למעט הקנאים תרתי משמע)  מחפשים הזדמנות לבילוי חביב ונעים ובטוח כששמים בצד את המחלוקות. האם יתכן שתופעת הבילוי האנושי המשותף יכולה להעיד על אפשרות לקירוב לבבות ונורמליות שאולי יובילו עם הזמן לאיחוי השסעים הקשים במדינה?