• July 05, 2014
    reads 2936 reads
    חטיפת שלושה ישראלים ופלסטיני אחד: פרספקטיבה מקראית מאת: ריברנד ד"ר יוחנא קטנאשו
    By:
חטיפת שלושה ישראלים ופלסטיני אחד:  פרספקטיבה מקראית
מאת: ריברנד ד

 



ב-12 ליוני חטפו קיצוניים פלסטינים את שלושת בני הנוער הישראלים. נתניהו הגיב בפעולה צבאית קשה. יותר מ -400 פלסטינים נעצרו ולפחות חמישה פלסטינים נהרגו במהלך פעולה זו. ב- 30 ליוני נמצאו שלושת בני הנוער הישראליים שנחטפו כשהם מתים. ביולי 2 חטפו כמסתבר מתנחלים יהודים נער פלסטיני משועפאט. לאחר מכן, הנער נמצא מת. עכשיו, כולם רותחים והאלימות מסלימה.

לפני אלפי שנים, נחטף נער אחר. יתכן והסיפור שלו יכול לעזור לנו להתייחס למצבנו כיום. שמו של הנער הוא יוסף שהיה אב של שני שבטים בישראל. אין ספק, שהתנ"ך מגנה חטיפות. כתוב:" וגנב איש ומכרו ונמצא בידו מות יומת" (שמות 21: 17). הברית החדשה מזכירה גונבי גברים בין רשימת האנשים פורעי החוק והסוררים (1 טימותי 1: 9 – 10). נשתדל כעת להפיק את הלקחים מהחטיפת יוסף .

יוסף היה בן 17 כאשר נחטף על ידי אחיו. וכשמסתכלים על החוטפים אנו מסכמים הדברים הבאים. הם שנאו אותו (בראשית 37: 4), הם דחו את חלומו לשלוט (בראשית 37: 7). הם קשרו קשר להרוג אותו במידה רבה בשל חלומותיו (בראשית 37: 18-19). הם תכננו לשקר (בראשית 37: 20) ולרמות את יעקב בטענה שחיה היא זאת שהרגה את יוסף. הם היו חסרי לב מול הדמעות של יעקב (בראשית 37: 34-35). חשוב לציין ששנאה, קנאה, פחד ורוע מניעים את חטיפת יוסף. החטיפה היא התגלמות של בעיה עמוקה יותר. אנחנו לא צריכים להתייחס רק למעשה החטיפה, אבל אנחנו גם מחויבים לבחון את המניעים שמובילים אנשים להתנהג בצורה כה מכוערת . בזמן שאנו שומעים חדשות ישראליות או פלסטיניות, חשוב להביט מעבר למילים ולחשוב על תכניתו של אלוהים ליצירת משפחה אחת עם עמים רבים. גם הפלסטינים וגם הישראלים הינם חלק מהמשפחה של אדם וחווה. דמם הינו יקר בעיניו של אלוהים. בנוסף לכך, עלינו להקשיב לרחשי הלב של האחרים באהבה ובלב רחום. עלינו לחפש ריפוי ולא למהר לשפוט. עדיף להתפלל מאשר לקלל. אנחנו צריכים להקשיב בתבונה,כדי למנוע כל חוסר כבוד לבני אדם ואת הפצת השקר. באם שוללים מהפלסטינים חלום המדינה בגבולות 1967 ובמקום זאת בונים יותר התנחלויות, הדבר יגדיל את האלימות ואת כאבם של הן הפלסטיניים וגם של הישראלים. כפירה בחלומותיהם של אלה המבקשים לחיות בשוויון ובשלום ייצור מדינה אתנוצנטרית במקומה של מדינה לכל אזרחיה. השנאה לא תיעלם אלא אם תוחלף באהבה שנטועה בצדק. זוהי האחריות שלנו כמאמינים להכריז על אהבה מול השנאה. זוהי האחריות שלנו להזדהות עם האבלים מכל הצדדים. אנחנו בוכים עם כל האמהות הישראליות והפלסטיניות ששכלו את ילדיהם.

אמנם, גיבורו של הסיפור המקראי אינו החוטפים אלא החטוף- כלומר, יוסף. ישנם לקחים רבים שאנחנו יכולים ללמוד ממנו. אזכיר רק כמה מהם. ראשית, יוסף המשיך ללכת עם אלוהים ולהתרחק מן הרע. הוא לא הוריד את הסטנדרט המוסרי או האתי שלו למרות שהיה תחת לחץ קיצוני. שנית, יוסף לא הכחיש את חלומותיהם של אחרים והוא ראה את ההצלחה שלהם כברכה (בראשית 40: 14). יוסף הבין שחלום צריך תכנית חכמה שבו אנו מכינים את עצמנו לזמנים קשים (בראשית 41: 33-36). הוא התווה את התכנית שבה חלומו של פרעה, למשל, הפך לברכה ליותר מאומה אחת. האם יכולה מדינת ישראל להגשים את החלום שלה מבלי לשלול מהפלסטינים את זכויות האדם הבסיסיות שלהם, ולהפך?

זה אפשרי אם נתחיל בסליחה. יוסף סלח לאחיו וברך אותם במקום לנקום. הן הפלסטינים והן והישראלים צריכים להתחייב לשפה שמבוססת על אהבה לא שנאה, על אומץ ולא פחד, על ההערכה של האחד לשני, ובמחילה לא בנקמה. אנחנו צריכים לסלוח אחד לשני על כל הזוועות שאנו עוללנו האחד נגד השני. עלינו להפיץ את התפילות של סליחה ואהבה בכל ארגון דתי. יתכן ואז נוכל להתקדם וליצור עתיד טוב יותר. אולי אז נוכל אפילו להגשים חלום טוב יותר שבו הפלסטינים והישראלים מעצימים ומחזקים האחד את השני!

ריברנד ד"ר יוחנא קטנאשו
 

 

 

 

Comments